גמרא
פירוש
אֲבָל הָנֵי תַּרְתֵּי, דְּאִיתָא לְמָרַהּ בַּהֲדַהּ, אֵימָא לָא! צְרִיכָא.
{במדבר ל״ה:כ״א} מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה, אֵין לִי אֵלָּא בַּמִּיתָה הַכְּתוּבָה בּוֹ; מִנַּיִן שֶׁאִם אֵי אַתָּה יָכוֹל לַהֲמִיתוֹ בַּמִּיתָה הַכְּתוּבָה בּוֹ, שֶׁאַתָּה רַשַּׁאי לַהֲמִיתוֹ בְּכָל מִיתָה שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַהֲמִיתוֹ? כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ב רמב״ם הלכות מלוה ולווה ג׳:ה׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קפ״ז
טור חושן משפט צ״ז:ט״ז
שולחן ערוך חושן משפט צ״ז:ט״ז
סמ״ג מצוות לא תעשה קפ״ז
טור חושן משפט צ״ז:ט״ז
שולחן ערוך חושן משפט צ״ז:ט״ז
ג רמב״ם הלכות מלוה ולווה ג׳:ה׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קפ״ז
טור חושן משפט צ״ז:ט״ז
שולחן ערוך חושן משפט צ״ז:ט״ז
סמ״ג מצוות לא תעשה קפ״ז
טור חושן משפט צ״ז:ט״ז
שולחן ערוך חושן משפט צ״ז:ט״ז
ד רמב״ם הלכות מתנות עניים ז׳:י״ג
סמ״ג מצוות עשה קס״ב
טור יורה דעה רמ״ז:א׳
טור יורה דעה רמ״ח:א׳
טור יורה דעה רנ״א:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רמ״ז:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רמ״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רנ״א:ג׳
סמ״ג מצוות עשה קס״ב
טור יורה דעה רמ״ז:א׳
טור יורה דעה רמ״ח:א׳
טור יורה דעה רנ״א:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רמ״ז:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רמ״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רנ״א:ג׳
ה רמב״ם הלכות מתנות עניים ז׳:י״ג
סמ״ג מצוות עשה קס״ב
טור יורה דעה רמ״ז:א׳
טור יורה דעה רמ״ח:א׳
טור יורה דעה רנ״א:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רמ״ז:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רמ״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רנ״א:ג׳
סמ״ג מצוות עשה קס״ב
טור יורה דעה רמ״ז:א׳
טור יורה דעה רמ״ח:א׳
טור יורה דעה רנ״א:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רמ״ז:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רמ״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רנ״א:ג׳
איסור ורב ספרא עבדי עיסקא בהדי הדדי אזל רב ספרא פלג ליה בלא דעתי׳ דחברי׳ דאיסור באפי בי תרי אתו לקמיה דר׳ אבא א״ל זיל אייתי תלתא דפלגת קמייהו ואי נמי תרי מגו תלתא ואי נמי תרי סהדי דפלגת קמי תלתא והכי מסקנ׳ דבעינן תלתא הדיוטות אי לאו הכי לא הויא חלוקה וכגון דבר הצריך שומא כדפי׳ רש״י זצ״ל שלא היו מעות אלא דבר הצריך שומא וכההיא דלקמן בפרק איזהו נשך דהנהו תרי כותאי דעבדי עיסקא בהדי הדדי אזל חד מינייהו פלג בלא דעתיה דחבריה אתא לקמיה דרב פפא א״ל מאי נפקא מינה הכי אמר רב נחמן זוזי כמאן דפלגי דמי. לשנה זבני חמרא בהדי הדדי קם אידך פלג בלא דעתיה דחבריה אתא לקמיה דרב פפא א״ל מאן פלג לך א״ל קא חזינא דכל בתר דידי אתי מר אמר רב פפא האי ודאי צריך אודועי א״ל זוזי מי הוו טבי והוו חסירי א״ל לא א״ל חמרא כולי עלמ׳ ידעי דאיכא בסים ואיכא דלא בסים. גופא אמר רב נחמן זוזי כמאן דפלגי דמי ה״מ טאבי וטאבי תקולי ותקולי אבל טאבי ותקולי לא פי׳ יש זוזים שמשקלם קל וצורתם יוצאה בהוצאה והורגלו בה וטובים להוצאה יותר מצורה אחרת של זוזים שמשקלם יותר ואותם שמשקלם יותר חביבים למי ששוקל כסף מנה או פרס במאזנים הילכך טאבי וטאבי תקולי ותקולי כמאן דפליגי דמי שהניח כאלו שנטל אבל שקל טאבי ושבק תקולי לחבירו אי נמי שקל תקולי ושבק טאבי לא וצריך שומא לפני שלשה הדיוטות. מיהו בפני שלשה חולק בלא דעת חבירו ואין חבירו יכול לעכב עליו וה״מ שנשתתפו בסתם ולא קבעו עד איזה זמן להיות שותפין וגם שלא אמרו נשתתף ונלך ליריד פלוני שלא נשתתפו אדעתא דההוא יריד וגם שלא אמרו נשתתף ונקנה אותה סחורה הרי זה חולק בלא דעת חבירו אבל היכא שקבעו זמן או הזכירו היריד פלוני או סחורה פלונית אינו רשאי לחלוק בלא דעת חבירו עד שיבא אותו הזמן או עד שילכו לאותו היריד או עד שיסחרו הסחורה כההיא דפרק המקבל דאמר רבא הנהו בי תרי דעבדי עיסקא בהדי הדדי ורווח וא״ל חד לחבריה תא וניפלוג א״ל אידך נירווח טפי דינא הוא דמעכב ואם א״ל הב לי פלגא רווחא ופלגא קרנא א״ל רווחא לקרנא משעבדא א״ל הב לי פלגא רווחא ופלגא קרנא א״ל עיסקא להדדי משעבדא ואי א״ל הב לי פלג׳ דידי ואי מטי לך פסידא דדינא בהדך א״ל מזלא דבי תרי עדיף. פרש״י זצ״ל שני קבלנים שקבלו עיסקא מבעל הבית בשותפות שימכרוה ויסחרו במעות עד זמן פלוני ויחלקו ביניהם ובין בעל הבית במשפט ונשתמשו חצי הזמן ונשתכרו דינא הוא דמעכב עליה עד שיגיע זמן שקבעו לבעל הבית שיחזירו לו את שלו והמותר יחלוקו:
סימן צב
הא למדת דהיכא שקבעו זמן שאינו יכול לחלוק בלא דעת חבירו קודם הזמן. ונראה בעיני דה״ה עד שילכו לאותו היריד או עד שיסחרו אותו סחורה הואיל ואדעתא דהכי נשתתפו. ושמו מעותיהם בכיס אחד ולא קבעו הזמן גם לא הזכירו היריד ולא הסחורה אינו רשאי לחלוק בלא דעת חבירו עד שיעשו שום סחורה דאדעתא דהכי נשתתפו שיסחרו יחד בשותפות. וכשם שאין רשאי לחלוק בלא דעת חבירו קודם הזמן. כך אינו רשאי למכור סחורתו אפי׳ לצורך שניהם בלא דעת חבירו כי אם בזמנים הידועים שהוא עת מכירת אותה סחורה ואם מכר בלא דעת חביו שלא בעת ואחר כך נתייקרה חייב לשלם לחבירו לפי מה שנתייקרה יותר על מה שמכרה. דתניא שילהי פ׳ כל הגט ר׳ יהודה אומר בשלשה פרקים מוכרין את התבואה לפני הזרע ובשעת הזרע ובפרוס הפסח ובשלשה פרקים מוכרין את היין בפרוס הפסח ובפרוס עצרת ובפרוס החג ושמן מעצדת ואילך. למאי הילכתא אמר רבא ואיתימא רב פפא לשותפי פרש״י זצ״ל שאין אחד יכול למכור בלא דעת חבירו חוץ לפרקים הללו. אבל בפרקים הללו אין צריך לימלך ואם מכר ונתייקר לאחר זמן אין לו עליו כלום. ומיכן ואילך מאי אמר רבא כל יומא פרקיה הוא. וה״ה היכא שנשתתפו ולא קבעו הזמן שאינו יכול לחלוק בלא דעת חבירו קודם אלו הפרקים דמזלא דבי תרי עדיף. וכן כתב הרב ר׳ משה בר מיימון זצ״ל שותפין שהתנו ביניהם שיעמדו בשותפות זו עד זמן הקצוב כל אחד ואחד מעכב על חבירו ואינו יכול לחלוק עד שיגיע הזמן או עד שיכלה כל ממון השותפות ואין אחד מהם יכול ליטול חלקו בקרן או בשכר עד סוף הזמן. נשתתפו סתם ולא קבעו להם זמן הרי אלו חולקין כל זמן שירצה אחד מהן וזה נוטל חלקו מן הסחורה וזה נוטל חלקו ואם לא היתה באותה סחורה דין חלוקה או היתה בחלוקתה הפסד הרי אלו מוכרין אותה וחולקין את הדמים. היה זמן ידוע למכירת אותה סחורה יש לכל אחד לעכב שלא יחלוקו עד שתמכר הסחורה בזמן הידוע למכירתה ואין אחד מהם נוטל לא מן הקרן ולא מן הריוח עד זמן החלוקה אלא א״כ התנו ביניהם עכ״ל:
סימן צג
והיכא שקבעו זמן לחלוקה ולקח אחד מן השותפין לצורך עצמו וסחר מקח יפה לצורך עצמו קודם שהגיע הזמן והרויח ואפי׳ הגיע הזמן ולא אמר בפני עדים שלצורך עצמו הוא סחר והרויח זה היה מעשה ואמרו שכל הריוח לאמצע ופשטוה מהא דתנן בפרק מי שמת הניח בנים גדולים וקטנים השביחו גדולים את הנכסים השבח לאמצע אם אמרו ראו מה שהניח לנו אבינו הרי אנו עושין ואוכלין השביחו לעצמן. ופי׳ רבינו שמואל זצ״ל השביחו גדולים את הנכסים סתם בעודם בתפוסת הבית השביחו לאמצע ויטלו קטנים כגדולים אם אמרו גדולים לקטנים בפני עדים או אמרו לבית דין או בציבור ראו מה שהניח לנו אבינו מזומנים אנו נחלוק ומה שנשביח נשביח מחלקינו ונתעצלו בית דין לחלוק אז השביחו לעצמן אבל היכא שלא אמרו הוי הריוח לאמצע אע״ג דגבי אחיו כהגיע הזמן דמי דאימת שירצו יכולין לחלוק ולא מיבעיא לקח סחורה ומכר שהריוח לאמצע אלא אפי׳ היו מעות בשותפות ולקח מן המעות וקנה בהם והרויח נמי הריוח לאמצע אם לא אמר בפני עדים שלעצמו לקח אותם המעות כדאמר התם בגמרא רב ספרא שבק אבוה זוזי שקלינהו ועבד בהו עיסקא תבעוהו אחוה לדינא קמיה דרבא אמר רבא רב ספרא גברא רבה הוא לא שביק גירסיה וטרח לאחריני פי׳ וכמי שאמר ראו מה שהניח לנו אבא הרי אני עושה ואוכל דמי. הא למדת דאפי׳ בזוזי צריך לומר. והא דפרישית לעיל דזוזי כמאן דפליגי דמי היינו דלא בעינא תלתא למישיימינהו אבל אמירה בבי תרי ודאי צריך:
בפרק המקבל בההוא דרבא כתב הרב ר׳ ברוך מארץ יון זצ״ל בפירושיו שאילו מקמיה דרב עמרם גאון זצ״ל היכי מיתוקמא הא שמעתא דרבא. והשיב לאוקמה דאיתגרו בהדדי ולא יכולין למיפלג לעולם לא אפשר דהא הוה אמר רבא אלא אפשר לאוקמ׳ אמר רבא הני בי תרי דעבדי עיסקא בהדדי ועדיין לא פליג עיסקא ורווח טובא מה שאין כן באחרים ואמר ליה חד לחבריה תא ניזבון וניפלוג וא״ל אידך נירווח טפי דינא הוא דמעכב ליה מאי טעמא אמרינן כיון דחזא ליה דרווח טפי אירע ליה דהאי מזלא דחד מנהון הוא ומנא לן דאמר הכי מדקאמר באידך פירקין הוי משתדל עם מי שהשעה משחקת לו ואמר רבא לאישתתופי בהדיה אלמא איכא למיחש להכי יכול למימר ליה עכיב למאי נפקא מינה אל תמנע טוב מבעליו ואי אמר ליה הב לי פלגא רווחא ופלגא קרנא יכול למימר ליה דילמא במזלא דידך קא רויחינן וכיון דפלגת ושקלת את חלקח פיישנא אנא והדר מוזיל עיסקא ואזיל דילי לגמרי הילכך קאמר רבא דינא לעכובי עד דמזבן ההוא עיסקא כוליה והוי עיסקא ממונא ופלגינא ליה. ר״ח זצ״ל עכ״ל. פירוש זה דבר סמכא הוא ויש לסמוך עליו לענין הלכה למעשה. ורבינו יצחק אלפס זצ״ל כתב אשכחן למקצת רבוותא דכתבי דהא דרבא ליתא דאם כן אין לדבר סוף. והאי מימרא לאו דסמכא דלא אפשר לדחויי מימרא דליכא עליה פלוגתא בלא ראיה ועוד דלא אמר רבא אית ליה לשותף למימר הכי אלא היכא דידיעא מילת׳ דעלמ׳ דאי שביק ליה לההוא עיסקא לקמיה מיתוסף ביה רווחא אבל היכא דידיעא מילתא לפום מנהג דאי שביק ליה לקמיה לא מיתוסף ביה מידי לא קאמר רבא הכי וכ״ש היכא דאי מעכב ליה חיישי׳ לפסידא:
סימן צד
הילכך איתא להא דרבא וגרסי׳ בפ׳ כל הגט תניא רבי יהודה אומר בשלשה פרקים מוכרין את התבואה לפני הזרע ובשעת הזרע ובפרוס הפסח ובשלשה פרקים מוכרין את היין בפרוס הפסח ובפרוס עצרת ובפרוס החג ושמן מעצרת ואילך. למאי הילכתא אמר רבא ואיתימא רב פפא לשותפי מיכן ואילך מאי אמר רב יהודה כל יומא פירקיה הוא. והא רבא הוא מריה דשמעת׳ ומריה דשמעתא התם דשמעת מינה דלא אמר רבא דשותפ׳ מעכב אשותפא אלא לפום מנהגא דעלמא אבל לעולם לא קאמר עכ״ל. וגם רש״י ז״ל מודה בזו הסברא ואין ביניהם אלא שרש״י מוקי מילתיה דרבא כגון שקבעו הזמן. ואותם הגאונים לא נהירא להו להעמיד שקבעו הזמן דא״כ פשיטא הואיל שקבעו הזמן והתנו שהכל לפי התנאי. וכן פי׳ ר״ת זצ״ל כדברי רבי׳ יצחק אלפס זצ״ל לקמן בפ׳ המקבל אמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון עבוד רבנן מילתא דניחא ליה ללוה וניחא ליה למלוה אמרי נהרדעי השתא דאמרת פלגא מלוה איבעי ליה למישתי בה שיכרא שתי בה. רבא אמר להכי קרי לה עיסקא דא״ל לעסוקי ביה יהבי ליה ולא למישתי ביה שיכרא. וכתב התם רבינו יצחק אלפס זצ״ל והיכא דשקיל אינש עיסקא מחבריה לאיעסוקי ביה ואזל ליה לדוכתא אחריתא ובעא למיפלגיה לההוא עיסקא או לזוזי דעיסקא קמי בי דינא אדעתא למישקל איהו ההוא פלגא דבתורת מלוה לאיעסוקי ביה לנפשיה ומפקיד לההוא פלגא אחרינא דבתורת פקדון גבי אינש מעלמא כי היכי דלא ליתן רווחא למריה דעיסקא. הא מילתא חזינ׳ ביה בעיא מקמי רב הונא ואהדרו ואע״ג דליתא לשותף למיפלג בלא דעתי׳ דחבריה אי עבד ואתני קמי בי דינא או קמי בי תלתא מאי דעבד עבד ולית ליה למריה דעיסקא למישקל מיניה רווחא ואייתו להו דאי׳ מההיא דאמרינן איסור ורב ספרא עבדי עיסקא בהדי הדדי אזל רב ספרא פלג בלא דעתיה דאיסור אתו לקמיה דרבא א״ל זיל אייתי תלתא דפלגת קמייהו אי נמי תרי מגו תלתא וכו׳ ואנן לא סבירא לן הכי דמהא שמעתא דאמר רבא להכי קרי ליה עיסקא דאמר ליה לאיעסוקי ביה יהיבי לך ולא למישתי ביה שיכרא. ושמעינן מינה דלית ליה ללוה למיפלגיה לממונא למישקל פלגא דבתורת הלואה לאיעסוקי ביה לנפשיה דלאו אדעתא למעבד בה הכי יהביה ניהליה הילכך אי אתני הדין תנאה לפני כל בית דין שבעולם לא מהני ליה הדין תנאה ולא כלום. ועוד אי אמרת דמהני הא תנאה בפלגא דבתורת מלוה ואף על גב דלאו אדעתא דהכי יהביה ניהליה מהני נמי באידך פלגא דבתורת פקדון ומשוי ליה לכולי לגביה כי מלוה ושקיל ליה לרווחא לחודיה ואף על גב דלאו אדעתא דהכי יהביה ניהליה א״כ מאי אהני ליה האי דעבדי רבנן עיסקי פלגא מלוה ופלגא פקדון הואיל ומילתא תליא בלוה ואי בעי לוה לאתנויי עלה ולבטלה בלא דעתיה דשותפא מצי מבטל לה אלא כי האי מימרא ודאי מימרא פריכא הוא ולאו דסמכא הוא. והא דאיסור ורב ספרא דאזל רב ספרא ופלג בלא דעת דאיסור והנהו תרי כותאי נמי דעבדי עיסק׳ בהדי הדדי דשמעת מינייהו דאית ליה לשותף למיפלג קמי בי תלתא בלא דעתא דשותפי לא כדהואי ממונא לחד הוא אלא כדהוה ממונא לתרוייהו דמצי שותף למיעבד הכי דכי קא שקיל ממוני׳ הוא דשקיל ומגופא דעובדא שמעת דהאי עיסקא דעבוד איסור ורב ספרא בהדי הדדי דממונא דתרוייהו הוה דקאמר ליה רב ספרא לרבא מי דמי התם אפוקי ממונא ממר ומיתן למר הכא אנא דידי שקלי גילוי מילתא בעלמא הוא ובתרי סגי וכו׳ אלמא רב ספרא ממונא דידיה שקיל ולאו ממונא דאיסור שקיל. הילכך ליכא למיגמר מהאי מעשה דאיסור ורב ספרא אלא מאן דבעי למישקל ממונא דחבריה לא ומהאי שמעתא דרבא שמעינן דלית ליה למעבד הכי וכן הילכתא:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
סימן צב
הא למדת דהיכא שקבעו זמן שאינו יכול לחלוק בלא דעת חבירו קודם הזמן. ונראה בעיני דה״ה עד שילכו לאותו היריד או עד שיסחרו אותו סחורה הואיל ואדעתא דהכי נשתתפו. ושמו מעותיהם בכיס אחד ולא קבעו הזמן גם לא הזכירו היריד ולא הסחורה אינו רשאי לחלוק בלא דעת חבירו עד שיעשו שום סחורה דאדעתא דהכי נשתתפו שיסחרו יחד בשותפות. וכשם שאין רשאי לחלוק בלא דעת חבירו קודם הזמן. כך אינו רשאי למכור סחורתו אפי׳ לצורך שניהם בלא דעת חבירו כי אם בזמנים הידועים שהוא עת מכירת אותה סחורה ואם מכר בלא דעת חביו שלא בעת ואחר כך נתייקרה חייב לשלם לחבירו לפי מה שנתייקרה יותר על מה שמכרה. דתניא שילהי פ׳ כל הגט ר׳ יהודה אומר בשלשה פרקים מוכרין את התבואה לפני הזרע ובשעת הזרע ובפרוס הפסח ובשלשה פרקים מוכרין את היין בפרוס הפסח ובפרוס עצרת ובפרוס החג ושמן מעצדת ואילך. למאי הילכתא אמר רבא ואיתימא רב פפא לשותפי פרש״י זצ״ל שאין אחד יכול למכור בלא דעת חבירו חוץ לפרקים הללו. אבל בפרקים הללו אין צריך לימלך ואם מכר ונתייקר לאחר זמן אין לו עליו כלום. ומיכן ואילך מאי אמר רבא כל יומא פרקיה הוא. וה״ה היכא שנשתתפו ולא קבעו הזמן שאינו יכול לחלוק בלא דעת חבירו קודם אלו הפרקים דמזלא דבי תרי עדיף. וכן כתב הרב ר׳ משה בר מיימון זצ״ל שותפין שהתנו ביניהם שיעמדו בשותפות זו עד זמן הקצוב כל אחד ואחד מעכב על חבירו ואינו יכול לחלוק עד שיגיע הזמן או עד שיכלה כל ממון השותפות ואין אחד מהם יכול ליטול חלקו בקרן או בשכר עד סוף הזמן. נשתתפו סתם ולא קבעו להם זמן הרי אלו חולקין כל זמן שירצה אחד מהן וזה נוטל חלקו מן הסחורה וזה נוטל חלקו ואם לא היתה באותה סחורה דין חלוקה או היתה בחלוקתה הפסד הרי אלו מוכרין אותה וחולקין את הדמים. היה זמן ידוע למכירת אותה סחורה יש לכל אחד לעכב שלא יחלוקו עד שתמכר הסחורה בזמן הידוע למכירתה ואין אחד מהם נוטל לא מן הקרן ולא מן הריוח עד זמן החלוקה אלא א״כ התנו ביניהם עכ״ל:
סימן צג
והיכא שקבעו זמן לחלוקה ולקח אחד מן השותפין לצורך עצמו וסחר מקח יפה לצורך עצמו קודם שהגיע הזמן והרויח ואפי׳ הגיע הזמן ולא אמר בפני עדים שלצורך עצמו הוא סחר והרויח זה היה מעשה ואמרו שכל הריוח לאמצע ופשטוה מהא דתנן בפרק מי שמת הניח בנים גדולים וקטנים השביחו גדולים את הנכסים השבח לאמצע אם אמרו ראו מה שהניח לנו אבינו הרי אנו עושין ואוכלין השביחו לעצמן. ופי׳ רבינו שמואל זצ״ל השביחו גדולים את הנכסים סתם בעודם בתפוסת הבית השביחו לאמצע ויטלו קטנים כגדולים אם אמרו גדולים לקטנים בפני עדים או אמרו לבית דין או בציבור ראו מה שהניח לנו אבינו מזומנים אנו נחלוק ומה שנשביח נשביח מחלקינו ונתעצלו בית דין לחלוק אז השביחו לעצמן אבל היכא שלא אמרו הוי הריוח לאמצע אע״ג דגבי אחיו כהגיע הזמן דמי דאימת שירצו יכולין לחלוק ולא מיבעיא לקח סחורה ומכר שהריוח לאמצע אלא אפי׳ היו מעות בשותפות ולקח מן המעות וקנה בהם והרויח נמי הריוח לאמצע אם לא אמר בפני עדים שלעצמו לקח אותם המעות כדאמר התם בגמרא רב ספרא שבק אבוה זוזי שקלינהו ועבד בהו עיסקא תבעוהו אחוה לדינא קמיה דרבא אמר רבא רב ספרא גברא רבה הוא לא שביק גירסיה וטרח לאחריני פי׳ וכמי שאמר ראו מה שהניח לנו אבא הרי אני עושה ואוכל דמי. הא למדת דאפי׳ בזוזי צריך לומר. והא דפרישית לעיל דזוזי כמאן דפליגי דמי היינו דלא בעינא תלתא למישיימינהו אבל אמירה בבי תרי ודאי צריך:
בפרק המקבל בההוא דרבא כתב הרב ר׳ ברוך מארץ יון זצ״ל בפירושיו שאילו מקמיה דרב עמרם גאון זצ״ל היכי מיתוקמא הא שמעתא דרבא. והשיב לאוקמה דאיתגרו בהדדי ולא יכולין למיפלג לעולם לא אפשר דהא הוה אמר רבא אלא אפשר לאוקמ׳ אמר רבא הני בי תרי דעבדי עיסקא בהדדי ועדיין לא פליג עיסקא ורווח טובא מה שאין כן באחרים ואמר ליה חד לחבריה תא ניזבון וניפלוג וא״ל אידך נירווח טפי דינא הוא דמעכב ליה מאי טעמא אמרינן כיון דחזא ליה דרווח טפי אירע ליה דהאי מזלא דחד מנהון הוא ומנא לן דאמר הכי מדקאמר באידך פירקין הוי משתדל עם מי שהשעה משחקת לו ואמר רבא לאישתתופי בהדיה אלמא איכא למיחש להכי יכול למימר ליה עכיב למאי נפקא מינה אל תמנע טוב מבעליו ואי אמר ליה הב לי פלגא רווחא ופלגא קרנא יכול למימר ליה דילמא במזלא דידך קא רויחינן וכיון דפלגת ושקלת את חלקח פיישנא אנא והדר מוזיל עיסקא ואזיל דילי לגמרי הילכך קאמר רבא דינא לעכובי עד דמזבן ההוא עיסקא כוליה והוי עיסקא ממונא ופלגינא ליה. ר״ח זצ״ל עכ״ל. פירוש זה דבר סמכא הוא ויש לסמוך עליו לענין הלכה למעשה. ורבינו יצחק אלפס זצ״ל כתב אשכחן למקצת רבוותא דכתבי דהא דרבא ליתא דאם כן אין לדבר סוף. והאי מימרא לאו דסמכא דלא אפשר לדחויי מימרא דליכא עליה פלוגתא בלא ראיה ועוד דלא אמר רבא אית ליה לשותף למימר הכי אלא היכא דידיעא מילת׳ דעלמ׳ דאי שביק ליה לההוא עיסקא לקמיה מיתוסף ביה רווחא אבל היכא דידיעא מילתא לפום מנהג דאי שביק ליה לקמיה לא מיתוסף ביה מידי לא קאמר רבא הכי וכ״ש היכא דאי מעכב ליה חיישי׳ לפסידא:
סימן צד
הילכך איתא להא דרבא וגרסי׳ בפ׳ כל הגט תניא רבי יהודה אומר בשלשה פרקים מוכרין את התבואה לפני הזרע ובשעת הזרע ובפרוס הפסח ובשלשה פרקים מוכרין את היין בפרוס הפסח ובפרוס עצרת ובפרוס החג ושמן מעצרת ואילך. למאי הילכתא אמר רבא ואיתימא רב פפא לשותפי מיכן ואילך מאי אמר רב יהודה כל יומא פירקיה הוא. והא רבא הוא מריה דשמעת׳ ומריה דשמעתא התם דשמעת מינה דלא אמר רבא דשותפ׳ מעכב אשותפא אלא לפום מנהגא דעלמא אבל לעולם לא קאמר עכ״ל. וגם רש״י ז״ל מודה בזו הסברא ואין ביניהם אלא שרש״י מוקי מילתיה דרבא כגון שקבעו הזמן. ואותם הגאונים לא נהירא להו להעמיד שקבעו הזמן דא״כ פשיטא הואיל שקבעו הזמן והתנו שהכל לפי התנאי. וכן פי׳ ר״ת זצ״ל כדברי רבי׳ יצחק אלפס זצ״ל לקמן בפ׳ המקבל אמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון עבוד רבנן מילתא דניחא ליה ללוה וניחא ליה למלוה אמרי נהרדעי השתא דאמרת פלגא מלוה איבעי ליה למישתי בה שיכרא שתי בה. רבא אמר להכי קרי לה עיסקא דא״ל לעסוקי ביה יהבי ליה ולא למישתי ביה שיכרא. וכתב התם רבינו יצחק אלפס זצ״ל והיכא דשקיל אינש עיסקא מחבריה לאיעסוקי ביה ואזל ליה לדוכתא אחריתא ובעא למיפלגיה לההוא עיסקא או לזוזי דעיסקא קמי בי דינא אדעתא למישקל איהו ההוא פלגא דבתורת מלוה לאיעסוקי ביה לנפשיה ומפקיד לההוא פלגא אחרינא דבתורת פקדון גבי אינש מעלמא כי היכי דלא ליתן רווחא למריה דעיסקא. הא מילתא חזינ׳ ביה בעיא מקמי רב הונא ואהדרו ואע״ג דליתא לשותף למיפלג בלא דעתי׳ דחבריה אי עבד ואתני קמי בי דינא או קמי בי תלתא מאי דעבד עבד ולית ליה למריה דעיסקא למישקל מיניה רווחא ואייתו להו דאי׳ מההיא דאמרינן איסור ורב ספרא עבדי עיסקא בהדי הדדי אזל רב ספרא פלג בלא דעתיה דאיסור אתו לקמיה דרבא א״ל זיל אייתי תלתא דפלגת קמייהו אי נמי תרי מגו תלתא וכו׳ ואנן לא סבירא לן הכי דמהא שמעתא דאמר רבא להכי קרי ליה עיסקא דאמר ליה לאיעסוקי ביה יהיבי לך ולא למישתי ביה שיכרא. ושמעינן מינה דלית ליה ללוה למיפלגיה לממונא למישקל פלגא דבתורת הלואה לאיעסוקי ביה לנפשיה דלאו אדעתא למעבד בה הכי יהביה ניהליה הילכך אי אתני הדין תנאה לפני כל בית דין שבעולם לא מהני ליה הדין תנאה ולא כלום. ועוד אי אמרת דמהני הא תנאה בפלגא דבתורת מלוה ואף על גב דלאו אדעתא דהכי יהביה ניהליה מהני נמי באידך פלגא דבתורת פקדון ומשוי ליה לכולי לגביה כי מלוה ושקיל ליה לרווחא לחודיה ואף על גב דלאו אדעתא דהכי יהביה ניהליה א״כ מאי אהני ליה האי דעבדי רבנן עיסקי פלגא מלוה ופלגא פקדון הואיל ומילתא תליא בלוה ואי בעי לוה לאתנויי עלה ולבטלה בלא דעתיה דשותפא מצי מבטל לה אלא כי האי מימרא ודאי מימרא פריכא הוא ולאו דסמכא הוא. והא דאיסור ורב ספרא דאזל רב ספרא ופלג בלא דעת דאיסור והנהו תרי כותאי נמי דעבדי עיסק׳ בהדי הדדי דשמעת מינייהו דאית ליה לשותף למיפלג קמי בי תלתא בלא דעתא דשותפי לא כדהואי ממונא לחד הוא אלא כדהוה ממונא לתרוייהו דמצי שותף למיעבד הכי דכי קא שקיל ממוני׳ הוא דשקיל ומגופא דעובדא שמעת דהאי עיסקא דעבוד איסור ורב ספרא בהדי הדדי דממונא דתרוייהו הוה דקאמר ליה רב ספרא לרבא מי דמי התם אפוקי ממונא ממר ומיתן למר הכא אנא דידי שקלי גילוי מילתא בעלמא הוא ובתרי סגי וכו׳ אלמא רב ספרא ממונא דידיה שקיל ולאו ממונא דאיסור שקיל. הילכך ליכא למיגמר מהאי מעשה דאיסור ורב ספרא אלא מאן דבעי למישקל ממונא דחבריה לא ומהאי שמעתא דרבא שמעינן דלית ליה למעבד הכי וכן הילכתא:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush